שיר לשבת..
וגם תובנה קטנה על העידן הנוכחי במוזיקה.
לפני כשבוע האזנתי לרדיו ונאמר שם כי שיר השנה שנבחר ע"י מאזיני רשת ג' ומשתמשי הטיקטוק, זו נועה קירל בשיר כל שהוא..
וזה העלה אצלי את המחשבה הטיפה נוגה על העידן החדש שבו "הרוב קובע"
ולהווה ידוע כי הרוב נוטה לבחור במכנה המשותף הרחב ולרוב הרדוד יותר.
פעם גם בשירי פופ היו מילים.
היה תוכן.
גם אם לא בכולם, אבל לפחות בחלקם.
בעידן הנוכחי השירים מורכבים בעיקר מהברות מתחרזות ובקצב הנכון.
בימים עברו, שיר כמו שיר השבוע שלי, היו זוכים למעמד ומקום נכבד ביותר בכל מצעד כזה או אחר של שירים.
ואולי כי אני טיפה משוחד..
כי יש לי חיבה לשירים עם גרוב.
אז שימו אזניות ועופו על התענוג המוזיקלי הזה של אביתר בנאי, שנקרא "מעונה לעונה".
אין ספק שהאיש יודע לתת כבוד לשפה, למילה ולהגיה הנכונה.
ושירים דורשים לא מעט חירות תחבירית למען הצליל.
ובכל זאת..
פה יש חיבור מדהים בין הצליל לטקסט.
מאחל לכם שתתענגו לפחות כמוני..
🙂🙂