בימים אלו של עליית מחירים מתמדת, ושל לא מעט חזירות של כל מיני מסעדות ברמת התמחור..
נעים למצוא מסעדה מקומית שגם מגישה אוכל טעים מאד, וגם מתמחרת אותו בצורה מאד ידידותית ללקוח.
זה כיף גדול להרגיש שהמקום נותן כמיטב יכולתו ורואה את הסועד כמי שרצוי שיחזור שוב ושוב ולא רק כזבנג וגמרנו.
ולאחר הפתיחה הזו..
מה היה לנו שם?
היתה פוקאצה לוהטת שהעלמנו אותה עוד לפני שהספקתי לצלם..
לטעמי המטבל עגבניות הטריות יכל להיות טיפה יותר ספייסי, אבל זה באמת בקטנה, מה גם שהמקום פונה למשפחות כך שהמטבל צריך להיות מתאים לכל חך.
יאיר הזמין פיצה לוקו.
וזו אכן פיצה קצת משוגעת ובמובן הטוב של המילה..
מדובר על פיצה בעובי בינוני, כאשר הבצק מזכיר מעט את הפוקאצ'ה..
בטופינג יש סלסת עגבנית טריות, גבינת פטה מגוררת בנדיבות, תרד, פטריות מוקפצות שעשויות במדויק כך שהן שמרו על המרקם והצורה, ומאידך כל הטעמים היו חזקים וברורים כתוצאה מהחמאה והמחבת הלוהטת.
הופתעתי לראות במרכז ביצת עין שהיתה עשויה בשלמות, ועם כל זה שזה נשמע פשוט..
להקפיץ פטריות לשלב המושלם (שניה לפני הן סתמיות ושניה אחר כך הן הופכות לסמרטוט), ולעשות ביצת עין מושלמת..
אלו דברים שדורשים יד מיומנת ותשומת לב של טבח.
נויה לקחה פסטה רדיאטורי מרצ'לה.
רדיאטורי זה בעצם סוג/צורה של הפסטה עצמה, והשאר זה עניין של רוטב.
היתרון של הצורה הזו של הפסטה, זה שיש לה שטח פנים גדול במיוחד, וכך יותר רוטב נספג ונצמד אליה.
אז מעבר למרכיבים שהיו פשוט איכותיים..
קוביות העגבניה שהיו מבושלות היטב אבל שמרו עדיין על הצורה והמרקם, החמאה, השום ועשבי התיבול..
כל אלו נעשו ודוייקו ביחס הנכון של המרכיבים למכלול של רוטב הומוגני וסופר סופר טעים..
מזמן לא טעמתי רוטב עגבניות כל כך מדוייק שעומד בפני עצמו ללא השמנת שבאופן מופלא קושרת כל רוטב עגבניות והופכת אותו למעדן..
פשוט אחלה של מנה..!!
אני לקחתי רביולי קארצ'ופי (שזה בעצם ארטישוק באיטלקית )
אז קיבלתי מנה של רביולי שהיו עשויים באופן מדויק..!!
את הכל עטף רוטב שהכיל קוביות ארטישוק קטנות עגבניות שרי קטנות בצבעים שונים..
ושוב..
גם כאן..
העגבניות היו מבושלות בצורה מדויקת כך שהן גם היו חלק מהרוטב, וגם שמרו על צורתן וצבעיהן.
אם בכל זאת לתת ביקורת?
המילוי של הרביולי לא היה עם טעם מובחן בעיני..
לא הייתי יכול לזהות שזה מילוי ארטישוק.
אבל זה באמת בקטנה, וזה אולי יותר נובע מהציפייה הגבוהה מאד שלי לאיזה פיצוץ של טעמים שלא קרה..
ואולי עוד איזה שניים שלושה יחידות של רביולי, היו סוגרות את הפינה מבחינת הכמות.
למרות שכל מקום בהחלט יכול להתהדר במנה הזו.
והגענו לקינוח..
הילדים בחרו מנה שנקראת זאפולס מסרדיניה.
אז לא הייתי בסרדיניה, ואני לא יודע אם המנה זהה למקור..
אני כן יודע שזו היתה אחלה של מנת קינוח..
חששתי ממתיקות יתר והתבדיתי לטובה.
מדובר על סופגניות קטנות ברוטב טופי ואבקת סוכר.
כמה פשוט?
ככה טריקי.
כי הסופגניות היו רכות ונימוחות מבפנים, ומבחוץ הן היו קריספיות לחלוטין, וכאן מדובר בטיגון עם טמפרטורה וזמן מושלמים..
כבר אמרתי יד של טבח??
תציצו גם על הצלחת המעניינת של מנת הקינוח..
וכמה עלה כל הטוב הזה עם שליש של בירה פירוני, ובקבוקון של פיוזטי, לשלושה אנשים??
201 ש"ח בלבד..!!!
תמחור סופר סופר הוגן למנות שגם מסעדות נחשבות היו שמחות להגיש.
מבחינת הקהל (לפחות כשהייתי שם), מדובר על קהל של משפחות עם ילדים.
אולי בערב המקום משנה את פניו לזוגות היוצאים לבילוי..
גילוי נאות..
לפני זמן מה, רועי גרינשפון (שלמקומיים מוכר יותר כרועי מהקריאיישן פילד בפרדס חנה), החל לנהל את המקום, ובמקור הגעתי כדי לפרגן לו..
אבל אין ספק שאחזור לשם בזכות המקום עצמו..
בזכות המנות עצמן..
כי זה אחלה מקום שנמצא מתחת לאף שלי, ומסיבה שאינה ברורה, מעולם לא נכנסתי אליו.
פסטה לוקו – האיטלקיה שלי
