אז ראשית: וואוו..!!!
שנית: זה יותר ליקר מאשר בירה וכך צריך להתייחס לזה.
כאמור הייתי היום בבירה אלכסנדר שבעמק חפר..
התחלתי ב "אמברה" החביבה עלי (איל ענברית)..
ולאחר מכן המשכתי לאימפריאל..
כפי שציינתי קודם..
לאימפריאל סטאוט הזו צריך להתיחס יותר כליקר מאשר כבירה.
אין לה כמעט קצף ובמהדורה הספציפית הזו (להבדיל מהאצוות הקודמות), אין כמעט גיזוז כלל.
בדיעבד, המזיגה שבתמונה היא מזיגה שגוייה כי את המסקנות הסקתי לאחר ששתיתי או יותר נכון התענגתי עליה..
צריך למזוג אותה במנות קטנות יותר (משהו כמו מנה נדיבה מאד של ליקר)..
לתת לטמפרטורה בכוס לעלות, לאויר לחמצן אותה, ואז הטעמים נפתחים..
כי אז המשקה הזה מתגלה בתפארתו.
מומלץ מאד מאד לערסל אותה טיפה בכוס,
לדחוף את האף לכוס (כמו ביינות משובחים),
להתענג על ניחוחות הקרמל והקפה (ועוד כהנה וכהנה)..
וללגום בלגימות קטנות ולתת לנוזל השחור הזה לנוע בפה.
זו בירה שיושנה כשנה בחביות עץ אלון שהכילו בעברן וויסקי ולכן גם אובדן הגיזוז הטבעי.
זה משקה שצריך וראוי מאד, לתת לו את תשומת הלב העמוקה..
לשתות אותו בנחת..
(אני רואה את זה משתלב פצצה לאחר ארוחה של תבשיל קדירה מול האח המבוערת כאשר בחוץ יהום הסער)
ועם נחת שכזו התחלתי את הסופ"ש..
🙂🙂
