חומוס עוזי נתניה.
בהמשך לפוסט על הלחוח סביח..
קיבלתי המלצה על חומוס עוזי שנמצא בסמוך.
אז הלכתי לבדוק.
אקדים ואומר שזה קודם כל עניין של טעם וריח.
כשהייתי בלוד כולם המליצו לי על פלאפל סוזאן, ולא עפתי, ולעומת זאת מצאתי שם מקום קטן ונסתר עם פלאפל ירוק פצצה..
גם בחומוס יש עניין של טעם מקומי, ואני מחובבי חומוס ירושלים והבלובאס בפרדס חנה, מקומות שבהם טעם החומוס עצמו הוא לב העניין.
אז כאמור הייתי בחומוס עוזי, וסה"כ היה טעים..
השירות חביב ומזמין..
החומוס נעשה במקום במכתש ועלי מעץ (לא כל מנה אישית, אבל כמות קטנה בכל פעם).
המנה נדיבה, והפיתות טובות, עבות ורכות.
אממה..
מה שלא אהבתי זה את עניין התיבול.
המנה מתובלת בתיבול יתר משמעותי.
לא טועמים את החומוס עצמו.
בכל ניגוב (בסיבוב, לעולם לא בדוך..!!😎😉) יש ערבוב של טעמים והכל הולך לאיבוד בתערובת של טעמים שיוצרים משהו אחר..
יש מי שיאהב את זה ויש מי שפחות..
אני פחות..
כי אני מאמין שמנה צריכה לתת את הבמה למרכיב המרכזי שבה.
אני מאמין שהתוספות צריכות לשרת את המוטיב המרכזי של המנה.
התוספות והתיבול אמורים להאיר ולהעצים את מרכז המנה.
וכאן זה היה כמו סטייק שכל כך תיבלו אותו, עד כדי כך שבכלל לא מרגישים את טעם הבשר עצמו.
אין מצב שזמרות וזמרי הרקע ישירו בעוצמה שתאפיל על הסולן של הלהקה, כי מי שבא למופע, לא בא בשביל הרקע..
מי שבא למופע, בא למנה העיקרית שלה.
אז לאחר שלל הדימויים של זימרה וכו'..
איך החומוס עצמו?
וואללה לא ממש יודע, כי פשוט לא הצלחתי להבחין בטעם הייחודי שלו.
פה החומוס היה המאסה שנשאה והגישה את שאר הטעמים…
פה לטעמי, החומוס לא קיבל את מרכז הבמה.
פה החומוס לא קיבל את המקום הראוי לו.
וחבל שכל.
🙂🙂
