שיר לשבת.
אביתר בנאי ואביב גפן – יש שמים מעלי
לעיתים, כאשר אני מאזין לשיר כל שהוא, קורה ומשפט מהשיר תופס את תשומת ליבי באופן מיוחד.
לא תמיד ברור לי למה דווקא המשפט הזה מכל הטקסט דיבר אלי באופן מיוחד..
אבל בעיני המשפט הזה הופך לתמצית מזוקקת של השיר.
ובשיר דנן, המשפט שמשך את תשומת ליבי זה המשפט הבא:
"להסתובב, זה לא אומר להיות חופשי"
בעיני, יש לא מעט אנשים המדמים בעיני רוחם שבהתנהלות שלהם הם חופשיים.
הם לכאורה עושים מה שבא להם ואיך שבא להם.
אבל השמיים הלכאורה אין סופיים,
שאמורים לייצג את החופש המלא, נמצאים בסך הכל בתוכם כאשליה של חופש מדומה.
חופשיים בחיצוניותם/בהתנהגותם, אך כלואים בהווייתם/בנשמתם.
מוזמנים לחלוק עלי בפרשנות האישית שנבעה בי פתאום מההאזנה לשיר הזה.
ויותר מכך, מוזמנים ומוזמנות להנות ממנו סתם כך.