ערך לכסף.
ערך לכסף זה מונח שאני נוטה להשתמש בו כתפיסה צרכנית.
בעיני זה המדד הראוי למחיר מול התמורה שמקבלים.
אז קבלו ספויילר..
כאן הערך לכסף ראוי לחלוטין.
מדובר על המינימרקט של קיבוץ מעיין צבי.
(סליחה, מרכולית, לא מינימרקט אלא מרכולית, ככה זה נקרא במקומות הללו 
)
)מסתבר שהם אופים שם דברים, ממש, אבל ממש איכותיים.
אני לא יודע אם הם עושים הכל במקום, או קונים בצק ומרכיבים את המאפה עצמו.
אני כן יודע שהתוצאה לא פחות ממרשימה, וי שאחראי לכל הטוב הזה זה בחור בשם אוהד, הבעלים לשעבר של מאפיית הגורן הזכורה לטובה.
המייחד את המוצרים שלהם זו הנדיבות העצומה בטופינג.
כאילו התפקיד של הבצק זה לשאת בלבד את הטופינג, כי לרוב הטופינג משמש לתיבול הבצק.
כאן הטופינג זה הנושא.
וזה מרשים בכל היבט.
לקחתי הפעם את מנת החצילים.
הבצק זה בצק של בייגלה סומסום אבל מהמשובחים.
הטופינג הכיל ארבע פרוסות חצילים עבות ששמרו על המרקם החצילי הבשרני.
מתחת היו שתי ביצים קשות פרוסות, טחינה שקושרת את הכל, ומעל עגבניות שרי שקיבלו את מכת החום באפיה והתקרמלו להן מעט.
המנה עם הפטריות, מלאה בפטריות שלמות ולא פרוסות של מה שפעם נראה כמו פטריה.
הן שלמות ונגיסות בצורה מושלמת.
הגודל של זה בערך כמו פיצה אישית.
כל הטוב המופלא הזה עולה 33 שקלים.
מחיר שהוא יותר מראוי למה שמקבלים.
אז כנסו לקיבוץ מעיין צבי, גשו למרכולית ועופו על המאפים שלהם.
