טוב לחזור מידי פעם למקום הבטוח והטוב..
טוב גם לעזוב לזמן מה כדי לשבור את המחזוריות הרגילה ולקבל שוב פרספקטיבה על העונג שהתרחקת ממנו לזמן מה.
כי העונג של היום היה גדול במיוחד.
לא בגלל אפקט הפרספקטיבה..
אלא עונג העומד בפני עצמו.
עונג המתהדר בצניעות שלו..
עונג המתהדר בהימנעות מיומרה מיותרת שלרוב באה לחפות על דלות..
עונג העומד בפני עצמו..
בתוכן..
בדיוק..
בתוצאה המוגשת היוצרת שלם הנמצא הרבה מעבר לחלקים המרכיבים אותו.
מרק גולש הונגרי..
עשיר בטעמים מדוייקים..
וחריף בסף הנכון האומר לך..
היי..
אני חריף..
אתה לא תתעלם ממני..
אבל מצידי אני לא אעניש אותך בכאב של קפצאין בחיך.
והפעם הבירה השבועית הנקראת דנה
כי היא מכילה אקסטרא כישות מסוג "דנה" היוצר מרירות בולטת.
וה "דנה" הזו?
היא לא ילדה קטנה וחלושה.
ה "דנה" הזו בועטת ונוכחת.
מה "דנה" הזו לא מתעלמים.
אבל לדנה הזו יש מרירות בולטת ונעימה שמנקה את החיך בין לגימות המרק.
ה "דנה" הזו קשוחה אך גם רכה..
והלחם?
את הלחם בצל קניתי במאפיה הסמוכה..
לחם הבצל שהתחבר בול למרק.
ישנם רגעים שבהם נוצר שילוב אקראי שיוצר שלם אחד שמרגש אותי ומוציא ממני פואטיקה של שמנמנים.
אממ…
פואטיקה של שמנמנים.
