מרק גריסים, כבש וסלק – בביגנס בכרכור

הפעם אני רוצה לדבר על דיוק.

על שילוב מדוייק.

בעצם על דיוק ונחיצות טבעית ומתבקשת.

הפעם אני בביגנס בכרכור.

אחד המקומות היותר חביבים עלי בימי חמישי.

והפעם מדובר על מרק על גבול הנזיד.

נזיד שמכיל בשר צוואר כבש, גריסים, וסלק.

מעל היתה תוספת (גרניש) של חצילים וקישואים מטוגנים בשמן חמניות וזיתים.

מרק בואך נזיד, מחמם טעים, מאוזן מאד..

שום מרכיב לא משתלט על רעהו.

שום מרכיב לא דומיננטי יתר על המידה.

אבל כל המרכיבים נוכחים בתפארתם.

הכבש נימוח, מורגש אך ללא הטעם היחודי של הכבש שלעיתים משתלט על הסביבה.

גריסים שנותנים נפח, אך לא שותים את כל הנוזלים..

כבר אמרתי שבמידה?

והסלק שנתן את טעמו אך לא בושל יתר על המידה והפך למושי, אלא יש לו בייט אופייני.

בדיעבד, כששאלתי על הגרניש, הופתעתי מהמרכיבים.

לא זיהיתי אותם מראש.

ולכאורה כשחושבים על חציל וקישואים מטוגנים כתיבול מעל, זה לא נשמע כמשהו שאם היו שואלים מראש הייתי אומר ש אחלה..

אבל כאן זה פשוט עובד..

ועובד נהדר.

אבל היי..

דיברתי על נחיצות מתבקשת וכו'..

כי כשהגעתי למקום, וראיתי את המרק על אחד השולחנות..

ישר הסתובבתי וצעדתי לעבר המאפיה הסמוכה וקניתי לחם דגנים טרי.

כי עם מרק/ נזיד שכזה..

רק מתבקש לחם איכותי לצידו..

ולא לחם פרוס אלא כיכר לחם בצועה ביד.

לכאורה זה לא משנה בטעם.

אבל איך שהוא הבציעה הלא מסותתת מוסיפה נופך חווייתי שעושה את זה ליותר..

ואם אתם חושבים שאנשים שישבו לידי לא באו לבצוע גם?

אז אתם טועים.

קבוצה של אנשים בוצעים לעצמם קרעים של לחם כפרי וטובלים אותו בנזיד שלהם..

לחם ביד אחת, ובירה ביד השניה.

סוג של חוויה שבטית, בפרדס חנה – כרכור.