יום הראשון למסע.
יצאתי מהבית בשבע בבוקר עם תרמיל, אוהל ומזרן.
יצאתי לכיוון יער חדרה והדרמתי על שביל ישראל כאשר בערב הגעתי לחוף פולג.
יש בהליכה הזאת בדד בטבע שעושה משהו טוב בנשמה..
למרות הקושי הפיזי המשמעותי..
(זה כנראה גם הגיל..😉
בכל זאת פגשתי בדרך שלוש נערות שהולכות ברצף כבר שלושה שבועות מקיבוץ דן בצפון..
יצא לי ללכת במרחק מה מהן כמה קילומטרים, ואני קולט שהן לא סותמות את הפה לרגע..
אתן פאקינג שלושה שבועות 24/7 יחד..
על מה יש לכן עוד לדבר.
כנראה שרק ליושב במרומים הפתרונים..
אבל באמת ילדות טובות..
מלח הארץ.)
בדרך פגשתי את הישראלי המכוער, ואת הישראלי היפה..
המכוער הוא זה שכנראה עשה מנגל על גזע כרות של עץ בחניון הדרומי של יער חדרה ולא ממש טרח לכבות.
כשהגעתי לשם, הרוח העיפה על הרמץ עלי אקליפטוס יבשים שנדלקו מיד.
הצלחתי לכבות את זה לבד והזעקתי את כיבוי אש שהגיעו במהירות מפתיעה למדי והשלימו את הכיבוי של הגזע שבער מבפנים.
פגשתי גם את החלמאות של רכבת ישראל שגידרה את המסילה באזור וחסמה את השביל ואת המעבר התת קרקעי שיש שם למעבר מטיילים מבלי לתת מענה חליפי סביר מה שהופך את כל המטיילים לעבריינים שכן כולם מחפשים פרצות בגדר כדי לעבור שם ולבסוף חוצים את פסי הרכבת מלמעלה.
פגשתי גם את הישראלי היפה בנתניה שהתעקש שאבוא איתו לאוטו כדי לתת לי מקל הליכה מקצועי..
ביקשתי לשלם לו על כך והוא סירב בכל תוקף.
כשאגיע הביתה אני אברר כמה הוא עולה ואתרום את הסכום בשמו של אותו אלמוני יקר ומיוחד..
כי אם קיבלת טוב, כדאי שהוא לא יעצר ועדיף להמשיך ולהעביר אותו הלאה.
לסיכומו של יום..
ראיתי גם טבע וגם עיר.
ראיתי אנשים מכוערים ואנשים מופלאים.
ראיתי די להיום..
מקווה שהשלפוחיות ברגליים לא יעצרו אותי מוקדם מידי מחר..
כי מחר יום חדש..
🙂🙂🤟🏾🤟🏾
נ.ב עכשיו 18:21 והתחיל לרדת גשם..
החבורה שהתמקמה לא רחוק עם מוזיקה מתקפלת במהירות..
ובקרוב אדע אם האוהל שלי אכן עמיד לגשם..😱🤔😄
