אודות

מי אני ולמה פתחתי את הבלוג הזה.

אז אני שלמה ג'ובני.

בן 52.

גר בחדרה.

 

אני אוהב מסיבות ומוזיקת טראנס, ומאידך אני סאחי בלאטה.

אני אוהב אוכל טוב, ומאידך, אין מאידך, פשוט אוהב אוכל טוב.

 

הדבר שמקשר בין האהבות הללו לבין הבלוג, זו התשוקה, כי מוזיקת טראנס טובה (ויש המון סגנונות), זו מוזיקה שתופסת אותך מהלב, תופסת אותך מהקרביים, תופסת ומניעה אותך לפי הקצב.

זו מוזיקה שלמרות היותה מודרנית ואלקטרונית, המקורות שלה נטועים עמוק בהיסטוריה השבטית, בריקוד סביב המדורה למקצב התופים הרועמים, ריקוד ותנועה שמסתנכרנים בהרמוניה עם המקצב, ריקוד שההרמוניה הזו היא לב העניין, ריקוד שאין לו תנועות מוכתבות ומוגדרות מראש, אלא ריקוד שכל מהותו הוא חיבור רגשי ויצרי עם הקצב, עם המלודיקה, ועם החוויה הכוללת.

 

אותו הדבר גם באוכל, בבילויים, כי אוכל רק לשם המחיה, זה כמו שבעל חיים מלחך או טורף רק כדי לחיות ולשרוד.

אבל אוכל שיש בו תשוקה, יש בו גם חוויה, יש בו משהו שנמצא הרבה ומעבר לתזונה הפיזית, יש בו משהו שמזין את הרוח, מזין את הנפש.

 

והכתיבה שלי?

הבלוג הזה?

 

גם הכתיבה שלי נובעת מתשוקה, נובעת מריגוש, נובעת מחוויה.

אני כותב כשמשהו נוגע בי מבפנים ברבדים שמעבר לעניין האינפורמטיבי.

אני מתקשה לכתוב כתוצאה של משימה.

אבל לעיתים ובעקבות חוויה, פתאום המילים יוצאות מעצמן, פתאום המחשבה, החוויה והתשוקה, רוצות לצאת מתוכי כמילה כתובה, וכאשר זה קורה, אז אני כותב לא רע בכלל.

 

אני לא בלוגר מקצועי.

אני לא כותב לפי הזמנה.

 

אלא אני שומע מוזיקה עם תשוקה..

במקרה של מנה טובה, פשוטה או מורכבת, אני חווה אותה בכמה רבדים שעשויים להיות מרגשים.

וגם הכתיבה, גם היא באה מתשוקה.

וכל דבר שבא מתשוקה, הוא הופך למשהו שיש בו ערך חיובי שמעבר לעניין עצמו.

 

אז אני שלמה ג'ובני.

וזה הבלוג הנסיוני שלי.